במאמר שפורסם במהלך חודש אפריל בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים מומחים כי זיהו ארבעה תתי-סוגים גנטיים של לימפומה מסוג DLBCL (Diffuse Large B-Cell Lymphoma), העשויים לספק הסבר לתגובה של חלק מהחולים לטיפול, בעוד שאחרים אינם מגיבים לאותו טיפול. סיווג זה עשוי לסייע בניסוח גישות טיפול מדויקות לחולים עם DLBCL, הסוג הכי נפוץ של לימפומה.
החוקרים ביקשו לזהות תתי-סוגים גנטיים של DLBCL על-בסיס חריגות גנטיות ולזהות יעדי טיפול על-בסיס הגנטיקה של הגידול. מדגם המחקר כלל 574 דגימות ביופסיה של גידולי DLBCL והושלמה הערכה של 372 גנים לזיהוי גנים עם שינויים חוזרים. הם פיתחו ויישמו אלגוריתם לזיהוי תת-סוגים גנטיים על-בסיס שינויים גנטיים חוזרים.
מהנתונים עלו ארבעה תת-סוגיה גנטיים בולטים של DLBCL, הקרויים MCD (על-בסיס הופעת מוטאציות MYD88L265P ו-CD79B), BN2 (על-בסיס מוטאציות איחוי BCL6 ו-NOTCH2), N1 (על-ביס מוטאציות NOTCH1) ו-EZB (על-בסיס מוטאציות EZH2 וטרנסלוקציה BCL2).
שינויים גנטיים במספר גנים הבחינו בין כל תת-סוג גנטי מגידולי DLBCL אחרים. תתי-סוגים אלו היו שונים בפנוטיפ, כפי שנקבע לפי הבדלים בחותמת ביטוי גנטי ותגובות לאימונו-כימותרפיה, עם הישרדות טובה יותר בתתי הסוגים BN2 ו-EZB ותוצאות פחות טובות באלו עם תתי הסוגים MCD ו-N1. מניתוח המסלולים הגנטיים עלה כי תתי הסוגים MCD ו-BN2 מתבססים על הפעלה כרונית של מסלולי אותות קולטני תאי B, הניתנים לעיכוב באמצעות טיפול ייעודי.
המומחים מסכמים וכותבים כי הם זיהו תתי-סוגים גנטיים של DLBCL עם מאפיינים גנוטיפים, אפיגנטיים וקליניים שונים. ממצאים אלו עשויים לסייע בקביעת גישות מותאמות אישית לטיפול בחולי DLBCL.
N Engl J Med. Published online April 11, 2018
לידיעה במדסקייפ