מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר חדש שפורסם ב- JAMAהראה כי רוב החולים עם COVID-19 שטופלו ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) מראים השפעות גופניות, נפשיות וקוגניטיביות שנה לאחר מכן. בנוסף, כמעט 60% (57.8%) שהועסקו לפני קבלתם לטיפול נמרץ דיווחו על בעיות בעבודה שנה לאחר מכן, כגון צורך לעבוד פחות שעות או לקחת חופשת מחלה.
המחקר כלל 246 חולים שנה לאחר אשפוז בטיפול נמרץ לטיפול ב-COVID ב-11 בתי חולים בהולנד. חוקרים מצאו ש-74.3% דיווחו על תסמינים גופניים (95% CI, 68% עד 79.6%), 26.2% דיווחו על תסמינים של בריאות הנפש (95% CI 20.8% עד 32.2%) ו-16.2% דיווחו על תסמינים קוגניטיביים.
המחברים מדווחים כי מחקר זה הוא המחקר המדעי הראשון שניתח בעיות ארוכות טווח בקרב משוחררי אשפוז בטיפול נמרץ עקב COVID-19. מחקרים אחרונים הוכיחו תסמינים גופניים, נפשיים וקוגניטיביים לטווח קצר, אך תוצאות ארוכות טווח לא היו ידועות. ל-246 המטופלים היה גיל ממוצע של 61, ו-71.5% היו גברים. השהות החציונית שלהם בטיפול נמרץ הייתה 18 ימים. שני שלישים ממשתתפי המחקר דיווחו על בעיות פיזיות חדשות כתוצאה מהאשפוז בטיפול נמרץ לטיפול ב-COVID. הבעיות הגופניות החדשות השכיחות ביותר היו חולשה (דווח על ידי 38.9%), נוקשות מפרקים (26.3%), כאבי פרקים (25.5%), חולשת שרירים (24.8%) וכאבי שרירים (21.3%).
מבין אלו שדיווחו על השפעות נפשיות, 17.9% דיווחו על חרדה ו-18.3% דיווחו על דיכאון, 9.8% דיווחו על תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית. הציון החציוני של שאלון כשל קוגניטיבי היה 24.8 (12.8 עד 37).
"מחקר זה מראה איזו השפעה מדהימה יש לאשפוז בטיפול נמרץ על חייהם של חולי COVID-19 לשעבר. אפילו לאחר שנה אחת, מחציתם עייפים או חווים חוסר באנרגיה לחדש את עבודתם במלואה", כותבת המחברת הראשית. "בהתבסס על הממצאים שלנו, חולים בסיכון גבוה לבעיות ארוכות טווח צריכים להתחיל בשיקום כשהם עדיין בטיפול נמרץ וזמן קצר לאחר מכן כדי להפחית או אפילו למנוע את הבעיות הללו. אין זה מדובר בטיפול סטנדרטי לאחר טיפול נמרץ". מגבלות המחקר כללו את העובדה שהתוצאות דווחו על ידי מטופלים. בנוסף, מידע על טיפול לאחר טיפול נמרץ לא היה זמין למחברים, כגון שימוש בתוכניות שיקום, שיכולות היו לעזור לפרש תוצאות של שנה אחת.
לכתבה ב-Medscape
